אני כותב את התיזה שלי על חיי הקדושים של אלפריץ׳, אחד הכותבים הפוריים והמעניינים ביותר (הן מבחינה לשונית והן מבחינה ספרותית) באנגלית עתיקה. זאת אסופה מרתקת של טקסטים, שעושה חשק לקרוא.
טקסט אלקטרוני ביד יכול מאוד להועיל לעבודה הבלשנית. אין תחליף לקריאה קפדנית, פעמים רבות, של הטקסט, אבל גרסה אלקטרונית יכולה לעזור בכמה תחומים: לוודא שלא פוספסו דוגמאות מסוג מסויים, לבדוק בצורה מהירה השערות (לדוגמה, על־ידי חיפוש דוגמה נגדית; לפעמים חיפוש של שניות במחשב יכול לחסוך שעות רבות של עבודה, בפסילה מהירה של רעיונות), ולהקל על סכמטיזציה של תבניות. בנוסף, אפשר להעתיק בקלות קטעי טקסט לעבודה או למאמר; כמי שנוטה לכלול הרבה דוגמאות (ר׳ עבודות שפרסמתי כאן), ממוספרות ומתורגמות, של קטעים מהקורפוס בתוך הטקסט הרץ ומחוץ לו, זה משהו משמעותי.
אז לאסופה המגניבה הזאת של אלפריץ׳ יש כבר גרסה אלקטרונית, במסגרת פרוייקט הקורפוס של ה־מילון המתהווה לאנגלית עתיקה [יש אפילו סרטון ביוטיוב!]. טוב ויפה, אלא שמי שערכו את הטקסט האלקטרוני הזה שחטו לגמרי את הצורה המקורית של הטקסט, והפכו אותו מכתב־יד ימיביניימי למשהו שנראה כמו כמעט כמו טקסט מודרני, עם הוספה של סימני פיסוק מודרניים והשמטה של אלו הימיביניימיים (בעיקר אינטרפונקט), קפיטליזציה מודרנית וביטול ההבחנות של רשיות שיש במקור, חלוקה מחדש של מקטעים תוך כדי מחיקה של סימני־הגבול הטיפוגראפיים המקוריים ועוד רעות חולות מפה ועד הודעה חדשה. פוי.
מה נעשה? למזלנו, לטקסט הזה יש אחלה מהדורה מודפסת שבעולם, שעמל עליה אחד בשם וולטר וויליאם סקיט. הוא עשה עבודה נהדרת בהעברה מדוקדקת של כתב־היד לדפוס וקולאציה שלו עם כתבי־יד אחרים. כשאני כותב "כתב־היד", ביחיד מיודע, אגב, אני עושה את זה בגלל שלאסופה הזאת יש כתב־יד אחד יוצא־מן־הכלל שעולה על כל האחרים, MS. Cotton Julius E. vii. הוא מושלם, עד כמה שאפשר לצפות: ברור, קריא, לא פגום ולא שרוף ולא מחוק ולא מעופש ולא בטיח, יפיפה וכולל את כל הטקסטים שבאסופה (כולל תוספות, בניגוד לבקשתו המפורשת של אלפריץ׳ במבוא…).
המהדורה הזאת זמינה להורדה מארכיון האינטרנט כאן. ביחד עם הטקסט באנגלית עתיקה, עמוד מול עמוד (בדומה לבבל), מופיע גם תרגום לאנגלית מודרנית, בתרגומן של העלמה גנינג מקיימברידג׳ והעלמה ווילקינסון מדורקינג (שמאוזכרות רק בסוף ההערות שפותחות את הכרך הראשון, בלי שם פרטי אפילו, כשבכותרת ובהתייחסות הביבליוגרפית סקיט הוא שקוצר את כל הקרדיט, כיאה לאנגליה של (סוף) המאה הי״ט). התרגום ארכאי נורא, ומשתמש לפעמים במקבילות אטימולוגיות לתרגום מילים באנגלית עתיקה (winsome לתרגום ƿynsum, לדוגמה).
אז יש לנו מהדורה נהדרת מלפני יותר ממאה שנה, שהיא עדיין המהדורה שמשתמשים בה חוקרים היום. מה עושים עם זה? מקלידים אותה, למען המדע ותהילת־עולם! קל זה לא, ומעניין כשלעצמו זה לא, אבל זה נותן אפשרות לקריאה דרך האצבעות, שיש לה יתרונות משל עצמה. אם לא היה ברור לי שזה טקסט שאמשיך לעבוד עליו בעתיד, אני בספק אם הייתי ניגש להקלדה: מדובר במאות עמודים באנגלית עתיקה, ובהקלדה פעמים ובדיקה בעזרת vimdiff כדי למנוע טעויות.
ברוח המאמץ הקיבוצי, ובהשראת הפוסט הזה של אמיר, אני מעלה את התוצאה ל־Wikisource, והרי היא לפניכם. כשחושבים על זה, וויקי זה בעצם גן־העדן של חקר השתלשלות כתבי־יד, העתקות ומהדורות — יש תיעוד של כל השינויים, עם שמות ומעקב פשוט אחרי ההבדלים בין גרסאות.
אתם מוזמנים להשתתף, בואו בהמוניכם. בטח.
קרדיט לאייקון של הפוסט: מויקישיתוף
