כבר איזה שנה או יותר שאילאיל מתעניינת באותיות, בקריאה ובכתיבה.
היא כבר לגמרי יודעת לקרוא עם ניקוד, לאט־לאט. פעם היא קראה גם בלי ניקוד (עם קריאות שגויות בתנועות, כמובן), אבל מרגע שהיא למדה לקרוא עם ניקוד, היא מסרבת לנסות לקרוא בלי, אבל כן רוצה ללמוד לקרוא טקסטים „אמיתיים”.
אז חשבתי על שיטה שבה אפשר לקחת טקסט לא מנוקד רגיל ולהקל על הקריאה שלו: לתת לכל תנועה צבע אחר, ולצבוע את הטקסט. במחשב זה מאוד פשוט, והתוצאה היא היא תבנית ל־LaTeX שקראתי לה „vocolourisation”. אפשר לבחור בה את סכימת הצבעים (הכי ברורה לדעתי, הכי מאוזנת, היא זאת שנקראת Invisibone) וגם לשלוט על הרוויה של הצבעים, במעבר הדרגתי בין צבע מלא למונוכרום שהוא בעצם הטקסט הרגיל, הלא־צבוע.
הנה שני טקסטים בינתיים. בהתחלה הקלדתי את „פזמון ליקינטון”, אבל העובדה ששרתי אותו לאילאיל אלפי פעמים במצטבר גרמה לזה שהיא קראה מזכרון יותר מאשר מהמסך, כך שהחלטתי לבחור טקסט שהיא לא מכירה: הערך על דינוזאורים מוויקיפדיה העברית, בבחירה של המשפטים הרלוונטיים והמעניינים ביותר. איזה פרצוף היה לה אחרי שהיא קראה את המילה הראשונה, „דינוזאורים” והבינה שזה טקסט אמיתי מהאנציקלופדיה…. אחרי שקראנו קצת הראתי לה את הערך כמו שהוא והיא ישר ראתה את הקשר, ומיד זיהתה (נכון) גם את השלד הראשון מימין כדיפלודוקוס…
הקליקו על התמונות לקבצי PDF של הטקסט כולו; בראשונה משמשת הסכימה Invisibone ובשניה Molokai. המקור, כולל מידע באנגלית, זמין ב־GitHub (אני עוד צריךה לכתוב על Git ו־GitHub ולמה זה מדהים ומגניב…).
אפשר די בקלות לממש את השיטה הזאת בנייר וטושים או במעבד־תמלילים.
חזרנו לפני כמה שעות מהמדורה, שהיתה נפלאה. אין כמו להכות בגחלים ולראות את הגיצים עפים ככה יפה (אילאיל אמרה שהם נראים כמו דגים), ואין כמו לראות את המבט של ילדים שחווים את היופי הזה בפעם הראשונה ומכים בגחלים בעצמם.