מכותבים:
שלום רב,
היום (יום שישי, 2013/5/3), אחרי השעה חמש אחה״צ, הגעתי אל תחנת מתחם האוטובוסים שבתחנת הרכבת ארלוזרוב בתל־אביב, במטרה לנסוע בקו 480 לירושלים. לצערי, גיליתי שפספסתי את האוטובוס האחרון בכמה דקות. בלית־ברירה החלטתי לנסוע אל התחנה המרכזית, כדי לנסוע משם לירושלים במונית שירות. על מנת להגיע לשם, בירור קצר העלה שהקו הרלוונטי הוא קו מס׳ 5 של דן.
הגעתי אל הרציף, ביום חם ולאחר הליכה ממושכת (משד׳ בן־ציון פינת קינג ג׳ורג׳ עד לתחנה בארלוזרוב). האוטובוס חיכה לפני היציאה שלו. בחוץ היה חם; בתוך האוטובוס ממוזג. חשבתי שזה מטופש לחכות בחום, מותש, כשאוכל לשבת בתוך האוטובוס הממוזג ולנוח. לכן, דפקתי קלות על הדלת, כדי לבקש מהנהג לשבת בתוך האוטובוס. להפתעתי, במקום מענה אדיב מצדו, נעניתי בתגובה גסת־רוח ולחיצה על הכפתור שסגר את הדלת בפני. המום, בנסיון להבין את הסיבה לסירוב התוקפני ולגסות־הרוח, פניתי שוב אל הנהג, ונעניתי, שוב, במטח גידופים לא קוהרנטי. כשדרשתי לדעת את שמו של הנהג או נתון מזהה אחר, כדי להגיש עליו תלונה, לא קיבלתי תשובה. כששאלתי עובד של דן (אני לא יודע באיזה תפקיד) שבדיוק עבר במקום אם הוא יודע את שמו של הנהג או אם אוכל לקבל ממנו עזרה בהתמודדות עם הסיטואציה (השצף החצוף של הנהג היה דבר מפתיע עבורי, גם מבחינת אי־ההצדקה שלו, אבל בעיקר מבחינת חוסר הפרופורציה); תשובתו היתה „לעזוב את העניין” תוך כדי שהוא הולך משם. בשלב זה, לאחר שחזרתי לרציף, התערב בעניין אדם בריון שהגיע למקום, גם הוא מגדף; עוד נפגוש בו בהמשך…
האוטובוס התקדם אל התחנה, והדלת נפתחה. הנוסעים, ספורים, עלו, ועליתי גם אני, בתקווה לקבל איזשהו הסבר, או התנצלות, או לפחות פרטים מזהים של הנהג, אם לא יתנצל. את כל אלה לא קיבלתי, אבל מה שכן קיבלתי מהנהג הוא ניתוח־אישיות מרתק… מסתבר שאני „כלום”, „כלומניק”, ושאני „לא עובד”. כשאמרתי שהוא לא יודע עלי דבר וחצי דבר, הוא הסביר ש„רואים את זה”, והעיר הערות מיזוגניות וטרנספוביות עלי ועל הכובע שלראשי. לאור ההתנהגות המחפירה, ביקשתי ממנו, פעם נוספת, שיזדהה, כדי שאוכל להתלונן עליו; את התג שענד על החולצה לא הצלחתי לקרוא, וכשהתכופפתי כדי לנסות לקרוא אותו בכל זאת, לעג לי הנהג על זה (וכמובן שלא אִפשר לי לקרוא אותו). הסיטואציה כולה, שהיתה יכולה להפתר ברגע אם הנהג היה פועל כנדרש ומזדהה (או, היתה יכולה להמנע מראש, במניעה של עוגמת־נפש גדולה, אם הנהג היה נוהג באדיבות ובנימוס מראש), ארכה זמן, ולבריון מהפִסקה הקודמת התחילה להגמר הסבלנות. הנהג איים שיזמין משטרה אם לא ארד מיד, והתנה את מסירת הפרטים בכך שאשלם על הנסיעה (!). עניתי לו שהוא מוזמן להזמין את המשטרה, והרי חובתו להזדהות וזה מה שאני מקווה שיגידו לו גם השוטרים. סבלנותו של הבריון האמור פקעה, והוא דחף אותי בחָזקה מהאוטובוס. שניה אחר כך הדלת נסגרה, האוטובוס נסע ואני נותרתי בלי מילים. (במהלך כל האירוע, שאם לא היה מקומם ופוגעני היה יכול להוות אולי מערכון קומי, אף אחד מהנוכחים באוטובוס לא קם ומחה, אבל, נו, האדישות האנושית לא חדשה לי…).
אני דורש את פעולתכם הנחרצת בנדון. לא מספיקה בעיני נזיפה קלה או שיחה בה יאמר לנהג שהוא „לא היה בסדר” וזהו. לא יתכן שנהג יתנהג באופן מביש ומבייש כזה וימשיך לשמש בתפקיד הכרוך באינטראקציה אנושית, לה נראה שהוא, איך לומר, לא כשיר.
אני גר בירושלים. יש לי נסיון רב בנסיעה באוטובוסים של אגד. מעולם לא נתקלתי ביחס כזה מצד הנהגים/ות בירושלים, שחלקם הגדול באמת אדיבים ומסבירי־פנים.
על מנת לסייע בזיהוי הנהג מסרב־הזיהוי, כתבתי בחָפזה מספרים שאני מקווה שיאפשרו, ביחד עם מספר הקו והזמן, זיהוי פשוט:
- המספר שהופיע מעל דלת האוטובוס (אני חושב שזה המספר הסידורי של האוטובוס בדן): 7337
- מספר הרכב בלוחית הרישוי: 9117501
יתכן, בגלל המהירות והמצב הכל־כך לא נעים, שההעתקה של המספרים לא מדוייקת.
יום טוב, אדיב, ונעים,
יודה רונן
הבהרה: המכתב הזה הוא מכתב פתוח, ברוח של שקיפות וכנות. גם תגובתכם, או אי־תגובתו (לאחר כחודש), תפורסם באתר זה.
תוכלו לענות לי בתגובה בדואר האלקטרוני המצויין בטופס התלונה, או בתגובה כאן.
נ.ב. בסופו של דבר, אחרי שנזרקתי באלימות מהאוטובוס שלכם, החלטתי להגיע לתחנה המרכזית באמצעות טרמפ. רגע אחרי שאילתרתי שלט עם הכיתוב „לתחנה המרכזית ☺” עצר אוטו עם נהג מאוד מאוד נחמד שהביא אותי ממש עד לתחנה (למרות שזה לא היה בכיוון שלו) תוך שיחה מעניינת. טוב שיש גם אנשים טובי־לב בעולם!