𓏞מילים דיגיטליות

לפני כמה חודשים מצאתי, להפתעתי, בתוך מכולה כזאת של אשפה אדמה. המון אדמה מאדניות, בעשרותיהן. אני לא יודע איפה באיזור החליפו כנראה את כל האדניות, אבל הרעיון שלהם למה לעשות עם אדמה טובה היה… לזרוק אותה ושמשאית תאסוף אותה ותוביל אותה למקום שבו אף אחד לא ישתמש בה. לקחתי ארגזים, קפצתי פנימה כמוצא שלל רב והתחלתי להעביר את האדמה משם כדי שיהיה אפשר לעשות בה שימוש. היה מעניין לראות את האופן שבו אנשים הסתכלו עלי כשאני על/בתוך הצפרדע…

תוך כדי ההעברה של הארגזים בנגלות, שהתבררה כעבודה די קשה פיזית, חשבתי מה לעשות עם האדמה. כבר כמה זמן בראש גילגלתי את הרעיון של ליישם גננות גרילה ליד הבית. המקום המתבקש היה ליד הקומפוסטר: המדרכה שם רחבה ויש שם איזור שלא נוצל לכלום מלבד לקקי של כלבים שהעירייה כמובן לא מנקה. לקחתי אמבטיה של הילדים שנשברה, מילאתי אדמה ושתלתי בתוכה ברוקולי מסכן שלא ממש גדל בעציץ שבו הוא היה במרפסת אצלנו. עם הזמן בינתיים הברוקולי גדל לתפארת (עדיין אין תפרחת אבל הוא נורא יפה; תסתכלו למטה) והגינה התרחבה לה. עכשיו הזמן להפסקת תמונות קצרה ולאחריה מיד נשוב בהמשך העמוד כאן למטה…

הילדה הכי קולית ביקום בפוזה מול הגינה. ביקשתי ממנה רשות לפרסם את התמונה באינטרנט.

תצלום של אילאיל, בלי אילאיל. בפינה קומפוסטר

שלט מקסים שהיא הכינה וצילמה. באמצע מימין זה סרט וקשת בענן. למטה צומחים, מימין לשמאל, פרח, אלוורה ומיורן (כנראה). הלב זה כי היא אוהבת את הגינה, ככה היא אמרה.

אחרי שהתפעלנו, נמשיך. למה לעשות גינה כזאת? מכמה סיבות:

• סיבה אחת חשובה היא כי זה כיף (אקסקורסוס: יש את Just for Fun באודיו להורדה ממפרץ הפיראטים).
• סיבה נוספת היא כי זה כיף לא רק לי באופן ישיר, אלא גם לילדים. הם נורא אוהבים לעבוד בגינה (לשתול, לחורר חורי ניקוז, לפרק ולאוורר את אדמת האדניות לפני שתילה וכו׳) ולאכול ממנה (חוץ מהפלפל החריף, שנאמר לנו במשתלה שהוא לא חריף וכשהם ניסו לטעום ממנו היה, איך נאמר, מפתיע). כששותלים אז זאת חגיגה גם לחברים מהרחוב, שבאים לפורר, לחורר, ולשתול ברוב־טקס, בביחד שכונתי נעים של עשיה. זה משמעותי לילדים בבניה של מי שהם ושל המקום שלהם במרחב ובחברה שבהם הם חיים: במרחב הציבורי, במקום ובצורה שאי־אפשר לפספס, יש משהו יפה ומועיל וטעים שהם שותפים לו. יש הורים שעושים כל מני דברים לילדים שלהם שהם קוראים להם „להשקיע בילדים”; בדרך־כלל זה אומר לקחת אותם (באוטו, כמובן) לאנשהו, לשלם כסף למישהו בכניסה, לחוות משהו ולנסוע בחזרה הביתה. היחס בין ה„עלות” של לעשות גינה קהילתית כזאת (האדמה — בחינם מהזבל; העציצים — כבר יצאו מכלל שימוש; המים להשקיה — מלחכות שיגיעו המים החמים ומשמיחזור; הצמחים — מזרעים (מדלעות שאכלנו ומנבטים שלא הספקנו לאכול בזמן) או בזול יחסית מהמשתלה בשיח׳ ג׳ראח (02-5635629) או מהמשתלה של „יער”; הטרחה — זניחה ונעימה) לרווח שבכיף יַלְדִּי אמיתי ובחינוך עמוק מעלה את השאלה למה לא כולם עושים גינות כאלה (רמז: לכו, תשיגו את מה שצריך ותעשו אחת!). לכל ההורים שמתכננים לו״ז עמוס מלא העסקות והפעלות לימי החופש הגדול ממערכת החינוק שמהלכים עליהם אימים: הנה אחלה דבר לעשות.

• מעבר לי ולקרובים לי, יש כאן משהו נוסף, נרחב יותר. גם לגדל ילדים זה פוליטי (הנה לדוגמה מחשבות של מישהי אחרת), אבל כאן הפוליטיקה של הגינה נרחבת יותר (וגם היא משמעותית לחינוך של הילדים, לפוליטיקה כזאת). אנחנו חיים בחברה שבה (כמעט) הכל איכשהו מתווך בכסף, במרחב ציבורי שבו, בין כל שלטי ומודעות הפרסומת, אפילו ברזיות דורשות כרטיס אשראי. לשים דבר כמו הגינה, במיוחד כשמדובר ביוזמה של מי שגרים בשכונה ולא של העירייה, זה מעשה שגם אם הוא לא יאכיל את כל רעבי העולם (או אפילו יספק קצת מצריכת המזון של אדם אחד…), יש לו משמעות גם בַּנִּרְאוּת שלו. אנשים עוברים, עוצרים, מסתכלים, מחייכים, אולי גם טועמים, ממשיכים הלאה ואני מקווה שגם לוקחים איתם זרע של רעיון ותקווה.

  המרחב העירוני, אפילו בערים צפופות יחסית, מלא שטחים מאוספלטים לא מנוצלים. בואו נעשה תרגיל מחשבתי לרגע: מה היה קורה אם מחר היו קמים כך וכך אחוזים מהתושבים והיו מתחילים לגדל אוכל בעצמם במרחב הציבורי? מה היה קורה אם במקום חלק מכל עצי ושיחי הנוי בשטחים הציבוריים היו גדלים עצי ושיחי פרי ומאכל לשימוש הכלל. אני יכול לענות תשובה אחת, שלי, אבל נראה לי שעדיף להשאיר לכם לענות לעצמכם (קחו את הזמן).

  אז יש כאן היבטים של קיימות, של שוויון ופתיחות, של קהילתיות ושיתופיות, של שימוש מושכל במשאבים, של העדר תיווך בכסף, של אחריות של אנשים על עצמם, של הפיכת המרחב האורבני ממשהו מנוכר למשהו ידידותי, נעים, מחוייך ומזמין, של שבירת המצופה (גינון עושים מאחורי גדרות), של אופטימיות שאני מקווה שיש בה אלמנט מדבק, של פעולה ישירה לא היררכית, של העדר צורך בשינוע אוכל (הלוך מהשדא וחזור אל המטמונות; הכל מתקמפסט), של שמיחזור הקיים, של הפיכת הפרטי לציבורי או טשטוש מכוון (גם אם מוגבל) של הגבול ביניהם, של וולונטריות ולסמוך על אחרים (היו רק שני מקרים של ונדליזם, שזה פחות ממה שחששתי, ומאז שהגינה קצת גדולה יותר — אפס), של העשרת הפעילות הביולוגית בעיר החנוקה בבטון, אספלט ומכוניות, של ביזור, של מפגש בלתי־אמצעי בין אנשים במרחב ובתרבות שבהם יש בעיקר ניכור, של להנות מהדברים הפשוטים והיפים ולתת לזה נראות, של עצמאות, של…. אם נבחר להגדיר דברים במונחים, זה אקו־אנרכיזם במיטבו, וזה דבר שלגמרי יכול לעבוד, לא במין אוטופיה חולמנית־משיחית של „אחרי המהפכה”, אלא כאן ועכשיו עם קצת אדמה, מים, זרעים/שתילים, שמש וסבלנות. מי שרוצה לקרוא על „כפל כוחות” יכול לעשות את זה בוויקיפדיה באנגלית (אפשר לראות את זה כהרחבה של „להיות השינוי שרוצים לראות בעולם” מאמרה חביבה לתוכנית פוליטית).

הגינונת בינתיים קטנה, ובהחלט יש כוונה להתרחב. ההתמקדות היא בצמחים שימושיים, כמו צמחי מאכל ומרפא. כדי להוסיף לחן ולחינוך הבוטני, עשיתי שלטים קטנים עם השם המדעי של הצמח, השם בעברית, ערבית וכמובן אספרנטו. לוקחים מקל של קרטיב שהילדים אכלו, רבע דף A4 מקופל לשניים ומהדק, מחברים ביחד והנה יש כזה שלט קטן שאפשר לתקוע באדמה, כמו שאפשר לראות בתמונות למעלה. הנה הרשימה של הצמחים שיש בינתיים. אני לא בוטנאי; אם יש כאן טעויות אשמח לעמוד מתוקן. בפרט, אני לא בטוח בזיהוי של מה שאני חושב שהוא מיורן, ובמין (species) של הפלפל החריף.

Origanum majorana	Majorano	المردقوش الكبير	אֵזוֹב תַּרְבּוּתִי / מָיוֹרָן
Aloe vera	Aloo vera	الصبر الحقيقي	אַלְוַי אֲמִתִּי / אָלוֹוֶרָה
Brassica oleracea	Brokolo	القرنبيط الأخضر	בְּרוֹקוֹלִי
Cucurbita	Kukurbo	القرع	דְּלַעַת
Vigna radiata	Mungfabo	الفول مونج	מֶשׁ
Solanum lycopersicum var. cerasiforme	Tomato («ĉeriza»)	البندورة	עַגְבָנִיַּת שֶׁרִי
Petroselinum crispum	Petroselo	البقدونس	פֶּטְרוֹזִילְיָה
Capsicum annuum?	Kapsiko	الفلفل الحار	פִּלְפֶּלֶת צִ׳ילִי
Portulaca oleracea	Portulako	البقلة الحمقاء	רְגֵלַת הַגִּנָּה / רִגְ׳לֵה
Ocimum basilicum	Bazilio	الريحان	רֵיחָן / בָּזִילִיקוּם

הרִג׳לה העצמאית צומחת באדמה והגיעה לבד, אבל היא מקבלת מים ואני מקווה שתמשיך ותתפשט (זה נורא טעים).

כשעבדנו אתמול אילאיל אמרה שהיא רוצה שיהיו גם פרחים. קצת זמן אחר־כך, הופס, עבר מישהו בדרך לזבל לזרוק פרחים שעקר בגינה שלו. ביקשתי ממנו את הפרחים. הם במצב די רע, ואני מקווה שישתקמו. אני לא יודע איזה פרחים אלה בדיוק.

אז אתם מוזמנים לבוא לבקר בגינונת, ברח׳ הנחל בגבעה הצרפתית בירושלים. אני בטוח שאילאיל וראם ישמחו להסביר לכם מה כל צמח ומה אפשר לעשות איתו. אם אתם שותפים במשהו דומה, או אם הפוסט הזה נתן לכם רעיון או השראה, אשמח מאוד לשמוע, ואולי גם לבוא לכרסם ☺

לכל ההורים שעדיין מחפשים מה לעשות עם הילדים בחופש: עוד משהו שאפשר לעשות זה להכין עם הילדים איזה אוכל ביתי מגניב שנשמר (אנחנו הכנו בפס־ייצור מאולתר במטבח ריבת תמרים מתמרי ברהי אורגניים מהקיבוץ האנרכיסטי סמר, כדוגמה) וללכת למקום מרכזי ולחלק אותו לכל מי שרוצה. מובטחת סיצואציה מעניינת ומלמדת. אם רוצים, אפשר להציע למי שמקבלים את מה שהכנתם לתת לכם, לא באופן הכרחי ורק אם מתחשק להם, משהו מעניין; אנחנו קיבלנו כמה דברים מפתיעים. אפשר לכתוב על זה פוסט שלם, אבל כבר ממש מאוחר ומחר יש יום מלא פעילות מרגע שהילדים פוקחים את העיניים…. רק אגיד לכל מי שזה מרגיש לו מוזר לו לתת דברים בחינם ש: א. כדאי לחשוב למה זה ואם רוצים להמשיך להרגיש ככה; ב. זה הרבה יותר זול מיום בקייטנה או מכניסה לאנשהו בתשלום והרבה יותר מעניין, מעשיר, בונה ונעים, כך שאפילו באיזה הגיון כלכלי־קמצני זה הגיוני.