⚠ שימו לב!

הדף שאתם קוראים לקוּח מארכיון האתר „מילים דיגיטליות”.
לאתר במתכונתו החדשה לחצו כאן.

רשומות אחרונות
9 בדצמבר'להגיד ולשמוע: שתי הרצאות ושתי עבודות סמינריונית'
עיון בארכיון הרשומות
קריאת רשומה אקראית

Articles tagged with lecture

'להגיד ולשמוע: שתי הרצאות ושתי עבודות סמינריונית'
‎2011·12·09‏

בשנתיים ומשהו האחרונות יצא לי להרצות פעמיים בכנסים: פעם אחת ב־2009 באברסטווית (Aberystwyth), במרכז ללימודים וולשיים וקלטיים מתקדמים, במסגרת הכנס הבינ״ל ע״ש אדווארד ל׳ויד, ופעם אחת ב־2011 במיי־נוד (Maigh Nuad), באוניברסיטה שם, במסגרת הקונגרס הבינ״ל הי״ד ללימודים קלטיים. כיף חיים!

לעמוד ולדבר בשפה שהיא לא שפת־האם שלי בכנסים שבהם יש מומחים בעלי־שם בלימודים קלטיים ודוברים ילדיים של וולשית (אלו האחרונים, אגב, הרבה יותר מפחידים מהראשונים מבחינת הפחד מהערות „זה לא נכון; כל מה שאמרת זה שטויות“ שאני מניח שמטריד כל חוקר מתחיל שמציג את פרי המחקר שלו…) זה קצת מרגש, ולכן, כדי להיות בטוח שלא אתבלבל או אאבד את חוט המחשבה או שיהיה לי בלאק־אאוט טוטלי, כתבתי לי את הטקסט מראש. זה לא אופטימלי, וזה פחות כיף להקשיב להרצאה שהטקסט בה מוכן בדיוק מראש מאשר הרצאה שמועברת בחופשיות, ועדיין — באופן מודע לעצמו בחרתי בדרך הזאת בשביל הפעם־פעמיים הראשונות שאני מרצה בכנסים כאלה, עד שארגיש בטוח מספיק.

אז יש לי את הטקסט של ההרצאות מוכן. איזו סיבה יש בעולם שהן יהיו נגישות רק לאנשים שיצא המקרה והיו באותו זמן באותו חדר שאני הייתי בו כשהרצאתי? אין סיבה. אז הנה הן, לכל דורש. שתיהן לא דורשות ידע מוקדם בוולשית או בבלשנות כדי להבין אותן, אם כי, כמובן, ידע כזה יכול מאוד לעזור ולהעמיק את ההבנה. ההרצאה הראשונה עוסקת באיך תופרים שיחה לתוך סיפור, ומה אומרים אופני־התפירה השונים על המקום של הדברים הנאמרים בתוך העלילה, וזו השניה עוסקת במה קורה כשמתרגם צריך לבחור בין שתי מילים בשפת־היעד בתרגום של מילה אחת בשפת־המקור, כל פעם שהיא מופיעה. אני חושב שהן יעניינו גם אנשים שלא מתמחים בבלשנות או בוולשית. אל תהססו לשאול ולהקשות ולהעיר אם יש לכם שאלות, קושיות והערות :-)

ר׳ גם עמוד ההרצאות שלי ב־academia.edu.

תוספת:
אחרי התלבטות, החלטתי גם לפרסם את העבודות הסמינריוניות שעליהן התבססו ההרצאות. הן כתובות בעברית, ומקיפות יותר. ההתלבטות נבעה מהבוסריות היחסית של העבודה המוקדמת, כשמה שהכריע את ההתלבטות היה שאחרי הכל אני יכול לכתוב כאן „קחו את זה בערבון מוגבל, זאת עבודה סמינריונית של תואר ראשון“. אני יודע שהאינטרנט לא שוכח; אני יודע גם, מצד שני, שידע כדאי לחלוק ולא לשמור בבטן / בקובץ בהארד־דיסק. אז, כאמור, תקראו את העבודה המוקדמת עם קמצוץ של אי־שיפוטיות…

קריאה נעימה :-)
זה משחרר לשחרר את הטקסטים האלה, שישבתי וישבתי עליהם המון שעות. עצה שאני יכול לכתוב כאן בשורה האחרונה של הפוסט, אחרי שכתבתי את כולו: אם יש לכם עבודה מעניינת, או יצירה מכל סוג אחר (ציור, מנגינה, …), שיושבת סתם ככה מוסתרת — פרסמו, עם כיתוב מסייג אם תרצו. זה עושה נעים.

והערה פוסט־סקריפטומית אחרונה בהחלט: אם הקורא הזהיר והקפדן הבחין שיש קשר בין הנושאים של העבודות, זה לא במקרה. אני אוהב מטה (meta) ו־self reference. לחקור דיבור על דיבור (בבלשנות, באמצעות דיבור) זה כיף לא נורמלי.

קרדיט לאייקון של הפוסט: Marish (כדאי להסתכל בדף הפורטפוליו; יש שם כמה עבודות מעניינות)