במסגרת הדברים המשעשעים שנתקלים בהם כשלומדים אנגלית עתיקה, או לפחות קוראים את הטקסטים שמופיעים ב־primer של סוויט, יש את הסיפור של אדמונד הקדוש, שאבו כתב בלטינית ואלפריץ' תרגם לאנגלית. יש מלך אחד, אדמונד, והוא נוצרי אדוק כזה, ואז באים ויקינגים ומאיימים עליו שיכנע. הוא לא נכנע, והם תופסים אותו ומענים אותו והוא זועק כל הזמן לצלוב שיציל אותו, מה שלא ממש קורה בסוף. בסופו של דבר די נמאס להם לענות אותו, והם זורקים עליו כידונים עד שהוא נהיה כמו קיפוד (swilce igles byrsta), ואחר־כך כורתים לו את הראש במכה אחת. הולכים הוויקינגים ומשאירים את הגוף בלי הראש. באים הנתינים של אותו אדמונד, ונורא עצובים שרצחו להם את המלך, ובמיוחד בגלל זה שאין להם את הראש עם הגוף (and huru þæt hi næfdon þæt heafod to þam bodige). הם מחליטים לחפש אותו, ואז מגיע הקטע הבא:
Hi eodon þa secende ealle endemes to þam wuda · secende gehwær geond þyfelas and bremelas gif hi a-hwær mihton gemeton (sic) þæt heafod · ... · Hi eodon þa secende · and symle clypigende · swa swa hit gewunelice is þam ðe on wuda gað oft · Hwær eart þu nu gefera? and him andwyrde þæt heafod · Hér · hér · hér · and swa gelome clypode andswarigende him eallum · swa oft swa heora ænig clypode · oþþæt hi ealle becomen þurh ða clypunga him to ...
תרגום חופשי הולך בערך ככה:
והם הלכו כולם לחפש ביחד את הראש בין העצים, מחפשים בין קוצים ושיחים ... הם הלכו וחיפשו וכל הזמן קראו אחד לשני, כמו שנהוג אצל מי שהולך ביער, "איפה אתה עכשיו, חבר?". והראש ענה להם "כאן, כאן, כאן!". וכך קרא אליהם כל פעם שהם קראו, עד שכולם נתקבצו אליו ...
כן, סיפורים נוצריים זה דבר משעשע.
לראשים, כמו לנחיריים, יש אנקדוטות חביבות בטקסטים. יש שפות שעושות הבחנה של אליאנאביליות. קופטית היא אחת כזו. באופן רגיל, ראש נחשב אינאליאנאבילי בקופטית, אלא מאי: יש סיפור שבו מתייחסים אל הראש של איזה איש אחד באופן אינאליאנאבילי, אבל מרגע שהוא מוצא להורג בכריתת־ראש ההתייחסות לראש נהיית אליאנאבילית... הרי בפועל הפכו את הראש לנתיק, אליאנאבילי, מהגוף.
עדכון: לאה סביצקי אמרה שמקבילה לסיפור של הראש הקופטי קיימת גם בפולנית.
אגב אדמונד, בימים אלו אני כותב עבודה (אולי זו תהיה גוזמה לקרוא לזה "מאמר") על הידוע בנרטיב באנגלית עתיקה, כשהסיפור על אדמונד הוא הקורפוס. אני נורא נהנה לכתוב את זה: זה כיף, ויש ממש הרגשה "אקדמית" של לעשות משהו, לעשות עבודה מדעית, אם כי רוב הדברים שאני כותב שם לא מחדשים יותר מדי.
אפרסם את זה כאן אחרי שאגיש ואקבל פידבק.