בסימסטר א' של 2005-2006 למדתי קורס בשם "סוגיות בבלשנות־הטקסט" (41811), שהעביר אריאל ששה-הלוי. השיעורים שהועברו על־ידי אריאל היו מאירי־עיניים — מכל שיעור היה אפשר לקחת insight־ים מעניינים ומחדשים — וכמה מהרפרטים שהעבירו הסטודנטים היו ממש מצויינים. זו היתה בחירה מצויינת ללכת לקורס הזה, שרק הבהיר לי עוד יותר עד כמה התחום הזה, בלשנות־הטקסט, מרתק, ועד כמה, למעשה, בחינה של כל סימן לשוני חייבת להעשות במסגרת של טקסט (ולא, נגיד, כמו שהיה נהוג בבלשנות הקלאסית וכמו שנהוג עוד היום בזו הגנרטיבית: להשאר בגבולות היחידה התיאורטית-הלוגית "משפט"), מה שבעצם אומר שבמצב "אידיאלי" מתקיימת זהות בלשנות (כתת־ענף, ראשי, של סמיולוגיה) = בלשנות־הטקסט. זה אחד הדברים ש"אני רוצה לעשות כשאהיה גדול": ללמוד איך אנשים מתקשרים אחד עם השני, חושבים וחולקים מחשבות ומסרים, ובפרט איך הם מספרים סיפור - ככל שאני מסתכל על זה יותר, חקר הנרטיב (מזווית לשונית, אבל לא רק) זה אחד הדברים היותר מרתקים לעסוק בהם; זה חופר עמוק לתוך התרבות והמחשבה האנושית ומוציא משם דברים מרתקים.
אחרי ששפכתי את ליבי, אגש לעניין. גם אנוכי הקטון העברתי רפרט (היה כיף. תודה ששאלתם), על כמה סימנים לשוניים שהמסומן שלהם, אם להגדיר את זה כך, הוא "טקסטואלי", בשני סיפורי־מסע באנגלית עתיקה: של Ohthere ושל Wulfstan. למרות שעל־פניו לפחות יש חלקים "משעממים" בטקסט, מבחינה לשונית הוא מרתק; אני מקווה שהצלחתי להעביר את האסתטיקה של המערכת.
את הרפרט הזה לאחר סימסטר המרתי לעבודה בקורס "כלים סטרוקטוראליים לניתוח הלשון" (41811), גם הוא של אריאל (ב־"סוגיות בבלשנות־הטקסט" לא יכולתי לקבל ציון, בגלל שהוא קורס של MA ואני הייתי רק בכיתה ב'; לכן "מחזרתי" את הנושא והרחבתי אותו).
הנה מבחן־הבית: בפורמט PDF ובפורמט LaTeX.
ובונוס!: גם אם בלשנות זה לא כוס התה האנגלי (עתיק) שלכם, בסוף הטקסט יש נספח עם תרגום, מילולי במתכוון, של שני המסעות.
יו! זה הטקסט הבודד הארוך ביותר שיצא לי לכתוב עד עכשיו...
והערה לסיום: עבדתי לא מעט על הטקסט הזה. זו אולי הזדמנות להזכיר שלמרות שמה שאני משחרר הוא ב־Public Domain, זה לא פוגם ב־authorship שלי על הטקסט. אחד הדברים שלא ניתן לעשות עם יצירה ב־PD, אלא אם כן אתם היוצרים המקוריים, היא לטעון ל־authorship עליה. גם אם תפיצו אותה מחדש, בכל אופן שהוא, או שתשנו אותה או שתבססו עליה, זה לא ישנה את העובדה שהכותב המקורי הוא הכותב המקורי.