אח, בהסתכלות לאחור על שלושת הימים האחרונים היה נהדר... לפגוש ולדבר עם אנשים טובים שהרבה זמן לא ראיתי (וכאלו שכן), לשמוע הרצאות מעניינות, ובכלל להיות באווירת־כנס זה תמיד טוב.
היום הראשון היה חביב; לא עמוס משום בחינה. למדתי לחבב את המיתולוגיה ההודית, מהמעט ששמעתי בהרצאה של דני רווה, שהועברה ממש טוב: storytelling משובח. מההרצאה של דניאלה גורביץ' יצאתי שוב באותה תחושה כללית של "משהו חסר". היא יודעת להרצות היטב, מבחינה רטורית, אבל המבנה של ההרצאה מעורפל, ופגמים, אי־ידיעה וטעויות מכוסים מהר ובכשרון באיזו אמירה צדדית (ע"ע אדוויל)...
היום השני היה עמוס, ומצויין. שלוש הרצאות מעניינות ומחכימות על טולקין:
- של ראובן נווה, שבהחלט שכנעה ששר הטבעות מהווה ספר המשך, במובן העמוק של המושג, להוביט, מה שמעניין להסתכל עליו גם מנקודת המבט של שר הטבעות (שר הטבעות בראי ההוביט: מבחינה תמטית, מבנית וסיפורית), גם מזו של ההוביט (ההוביט בראי שר הטבעות) וגם מזו של כלל הלגנדאריום.
- של עדי גלבוע, שהיתה מרתקת גם מבחינת האור שהיא שפכה על היצירה של טולקין בראי התורה של יונג (במיוחד הצגת גולום כאינקרנציה של ה"צל" של פרודו והאופן שבו ארכיטיפ ה־anima שמגולם בלותיין מתפצל לשלושה אספקטים בשלוש דמויות בשר הטבעות: גאלאדריאל, ארוון ואיאווין) וגם באפיקי־המחשבה והכלים - אמנם רק כאלו ראשוניים ובסיסיים, כנדרש בהרצאה כזו - שנוגעים למיתולוגיה ולקשר שלה אל הנפש האנושית (במיוחד מצא חן בעיני אופן הפירוש של המיתוס, ובפרט כזה שהוא קווסט, כהתרחשויות שבהן חלקים שונים בנפש, וארכיטיפים שונים, לובשים צורה ממשית, בפרסוניפיקציה - זה רעיון מלהיב, והוא עובד יפה כשמנסים להשליך אותו על מיתולוגיות וסיפורים שמכירים. הקווסט כ"מסע נפשי" למעשה).
- של אילן שמעוני, שהיתה שונה לחלוטין ממה שתואר בתוכניה (הכותבים/עורכים של התוכניה לקחו לעצמם את ה"חופש" לשנות ניסוחים וכותרות, בצורה גרועה, ולהוסיף, באופן מקומם, מידע ביוגרפי על המרצים בלי שאלו ידעו על כך), ואפיינה את ה"ז'אנר" של שר הטבעות כך שכל התופעות ה"אנומליות" שמתקיימות בו מוסברות אחת לאחת באופן חסכוני, מה שלא קורה כשמקטלגים אותו כספר פנטסיה.
ההרצאה של רז דקל על הרעלים היתה מעניינת, גם אם אופטופיקית, ונתנה סקירה כללית. הסלון של אנדרו היה משעשע גם אם זה לא סוג ההומור שהוא כוס התה שלי.
בסוף היום היתה ההצגה השניה של המחמזמרג של באפי, הו המחזמרג... הוא היה עשוי מצויין, ומצחיק בטירוף: עד עכשיו אני מרגיש את שרירי־הלסת שלי. הקאסט היה משובח, וראויים לציון המרקיז בתפקיד ה־demon (אוי! הוא כזה demon טוב!) וספייק שהיה מאוד "ספייקי", ובאפי, שאמנם לא הייתה נראית כמו באפי אבל בהחלט שיחקה מצויין. זרנוגה הוא כזה ג'יילס. חבל שהתאורה באולם לא היתה "ידידותית למחזמרגים". היה פשוט נהדר. *מחיאות־כפיים וקידה קלה*
היום השלישי היה מבחינתי דליל בהרצאות: ההרצאה של גיא וינר על המיתולוגיה האירית, שהוא נושא כבר בפעם המי־יודע־כמה (והיא תמיד מעניינת), שגם היא לא תאמה את הכותרת בתוכניה (ציפיתי לשימת־דגש על תהליך ההנמכה של האלים), והרצאה מצויינת על השורשים המיתולוגיים של The Sandman ו־The Sandman עצמו כמיתולוגיה, שה־slot של הזמן לא הספיק לה, וחבל.
או, זה יצא יותר אישי ויותר מפורט ממה שחשבתי, אבל מילא. כשמסתכלים אחורה היה נורא נחמד, למרות הלוגיסטיקה הלוקה והכשלים הטכניים. תודה! ^^
(אה, ויש גם שלל חומרי מהכנס: שלושה ספרי קומיקס וארבעה ספרי יד שניה במחירים מצחיקים...)