מתישהו לפני כמה שנים לקחתי את הקורס 'מסדי־נתונים' בחוג למדעי־המחשב באוניברסיטה העברית (למעשה, קראתי את המצגות של השיעורים והתרגולים, וקראתי בספרים ובאינטרנט, וניגשתי למבחן). אחד הדברים שאני זוכר מהקורס זה האגדה האורבנית על החיתולים והבירה: יש תחום שנקרא datamining, שבו מנסים לחלץ תובנות מתוך אוסף גולמי של נתונים. האגדה אומרת שפעם המנהלים של איזה סופר רצו לסדר מחדש את הסופר כך שאנשים יקנו יותר. הם בדקו בחשבוניות איזה מוצרים באים ביחד בקניות ומצאו שאנשים הרבה מאוד פעמים קונים בירה וחיתולים ביחד*, ולכן הם החליטו לשים את האיזור של החיתולים קרוב לאיזור של המשקאות האלכוהוליים**… מוסר־ההשכל הוא, כמובן, שצריך להזהר כשכורים נתונים.
* אצלי, אגב, רמת האלכוהול בדם (או הזמן מחוץ לבית) ירדה פלאים מאז שאביתי… ^u^
** כשאני חושב על זה, יכול להיות שיש אכן קשר בין צריכת־בירה וקניית־חיתולים, אבל הוא… סיבתי ^^.
למה אני מספר לכם את האגדה הנחמדה הזאת? כי קיבלתי את דף פירוט החיובים הזה מויזה. מילא שהם מנסים למכור לי כמוסות־פלא או דיסק של מוסיקה 'ים תיכונית' — דברים שאין סיכוי שארצה לקנות — אבל 'מושב אורטופדי לרכב מעור' זה כבר כשל חמור יותר מלשים חיתולים ובירה ביחד: באותו הדף יש שורה של תרומה עבור עמותת־אנונימוס ושני תשלומים למסעדות צמחוניות. כמה גרוע כבר אפשר לבנות אלגוריתמים?…
ואם כבר, באסוציאציה: אם מישהו הגיע לדף הזה בחיפוש 'חיתולים' במנוע־חיפוש, אני ממליץ מאוד מאוד לשקול את שימוש בחיתולי־בד. זה נורא נוח ונעים (מגע של בד ולא מגע של פלסטיק) וקל לשימוש, וגם זול יותר, וירוק. 'קושיז' (כאן וכאן, לדוגמה) מצויינים, וגם 'רובינא' הם אחלה (מצד אחד, טיפה פחות נוחים, אבל מצד שני הם מקומיים (טוב גם סביבתית וגם חברתית-אנושית), גם ממוחזרים-חלקית, וגם סחר הוגן (תפורים על־ידי אמהות, בבית)). אם בכל זאת אתם צריכים חיתולים לשימוש חד-פעמי, 'במבו' טובים (כאן וכאן, לדוגמה).