אני עצלן. בדרך־כלל אני לא מכין לי דברים שדורשים יותר טרחה מ־as-is או אינסטנט (השיא של דרגת התחכום והמורכבות זה להכין פסטה...). זה די משעמם להכין אוכל.
היום "טרחתי" ושילבתי כל מני דברים. התוצאה יצאה נחמדה, טעימה, ולכן החלטתי לשתף את העולם ב־howto (לא שזה מתכון חדשני או מדהים, אבל הוא עומד יפה בכלל הברזל של "אסור להכין אוכל שהעבודה עליו נטו אורכת יותר זמן ממה שלוקח לאכול אותו").
פיצה־נודלס
רכיבים וכמויות:
- נודלס, בכמות סבירה לאדם.
- גבינה צהובה או לבנה־מלוחה. רצוי מלוח, או נייטרלי; לא מאלו שיש להן גוון מתוק קצת בטעם. אני מעדיף להשתמש בטופו, מסיבות אידיאולוגיות. כמות: מספיק הרבה כדי שיהיה אפשר לראות, וזה לא יבלע בתערובת.
- קטשופ. אני לא אוהב את החריפים, עם הטעם המוזר והסינתטי, או את הלא חריפים שיש להם איזו מתקתקות בטעם: משהו נייטרלי יהיה טוב. כמות: מספיק כדי שכשמערבבים לנודלס יהיה שינוי ברור בגוון לאדמדם.
- זיתים, מתובלים כאלה או לא. מבחינת הכמות, תחשבו שזה פיצה: אחרי שמערבבים, צריכה להיות כמות שהייתם רוצים לראות על פיצה (מימד העומק מתבטל אם מערבבים כך שהחלוקה היא אוניפורמית).
- תיבול: אני מניח שזה אישי. אורגאנו בכמות גדולה זה טוב, וגם תערובות מוכנות של תבלינים, אם הם מתאימים. הוספתי קצת עלים של זוטה לבנה (Micromeria fruticosa) - זה נחמד, מדי פעם מרגישים בום של טעם (לזוטה יש טעם מרוכז; היא טובה לתה) שהוא כאילו לא קשור לשאר. מלח לפי הצורך, כמובן.
- תוספות. לדעתי זה מספיק ככה, אבל אפשר כמובן להוסיף דברים.
איך מכינים:
טריוויאלי, באמת.
מכינים את הנודלס באופן רגיל.
שמים את הגבינה/טופו ביחד. אם זה לא גבינה צהובה, ואתם לא רוצים שהיא תהפוך לקווטש עם הכל (לא שזה רע), אפשר לשים אותה בסוף, אחרי שהכל מעורבב, ולהוסיף ערבוב קטן, שלא ימעך אותה.
שמים קטשופ, זיתים חתוכים ואת התיבול ומערבבים כך שעבור כל שני כדורים שתבחרו, סגורים או פתוחים, ברדיוס b (קבוע לבחירה) המוכלים בתערובת, ההפרש בין כמויות הרכיבים שבשניהם לא יעלה על n שתבחרו (זו הדרך המסובכת להגיד שהערבוב צריך להיות אחיד).
זהו. (לאכול עוד כשזה חמים).
הבונוס
אם כבר בעניינים כאלה. זה סלט שהמצאתי איפשהו כשמספר השנים שלי היה חד־ספרתי (אני יכול לשים חסם עליון וחסם תחתון, אבל אני לא זוכר מתי בדיוק). אני מאוד מעריך מינימליזם, כשהוא עשוי טוב. זה אסתטי (ר' ptr*). הסלט הזה מינימליסטי, ולדעתי הוא גם טעים ונראה טוב. סלט־禅.
רכיבים:
- מלפפונים חתוכים, קלופים או לא.
- שומר חתוך. 50%:50% עם המלפפונים זה יחס סביר.
- מעט שמן־זית, רק כדי להרטיב קצת את הסלט, שלא יהיה גולמי.
- קצת מלח.
איך מכינים:
עוד יותר טריוויאלי.
חותכים את המלפפונים לחתיכות די גדולות (לא לחתוך ליותר מלשני חצאים ברוחב, מקסימום ארבע), אחרת זה נעשה מיימי ואיכסה. חותכים את השומר לחתיכות בערך באותו גודל. מוסיפים את שמן־הזית ואת המלח. מערבבים. זה לא סלט של כמות גדולה, קערית קטנה תהיה מדד לכמות מספיקה.
זהו. כדאי לשים בתוך קערית שקופה או צלוחית שקופה, אולי עם גוון ירקרק־תכלכל. התוצאה נעימה לעין: הגוון הירוק בהיר של המלפפון עם הלבן הירקרק מעט של השומר יוצרים שילוב יפה.