כמעט מכל הבחינות, Gmail עדיף בעיני על שירותי־דואל אחרים, אם זה webmail אחר ואם זה POP3/SMTP + Thunderbird. הבעיות בפתרון הראשון הן בעיקר interface מזעזע, קיבולת קטנה מדי (למחוק דואל?!), פרסומות מרגיזות (למרות שהיום זה כבר כמעט לא בעיה) וכמובן העדר תמיכה בחלק מה־browsers, כשאלו שקריטיים לי הם ממשפחת Gecko, במיוחד Firefox. הבעיה בפתרון השני, מלבד ה־interface הרחוק משלמות של Thunderbird (עדיין, הוא מוצלח יותר מכל אלטרנטיבה אחרת שבדקתי, אבל לא מגיע לרמה של אחיו), היא הפורטביליות: הורדתי את המייל מהשרת, לא אוכל לגשת אליו ממחשב אחר. נכון, אפשר לבטל את האופציה של המחיקה האוטומטית, אבל אז מגיע החלק שבו צריך לכוון את הקונפיגורציה של השרת והיוזר בכל מחשב שאני רוצה לבדוק בו דואל - סיפור. בנוסף, בדרך־כלל תיבות־POP3 די קטנות.
אז Gmail הוא הפתרון האופטימלי* מבין מה שקיים, אבל היתה בו בעיה אחת מרכזית - התמיכה בכיווניות RTL (כתיבה מימין לשמאל: Right To Left). את זו אפשר לעקוף, בעזרת hack פשוט אבל קצת מלוכלך.
* בדרך־כלל מושמעת ביקורת על Gmail כעל שירות שמפר את הפרטיות של היוזרים. זה לא ששירותים אחרים לא עושים את זה, זה לא שהמידע שמועבר בדואל בלי הצפנה באמת מוגן: ה־ISP, שיכול לעקוב אחרי התעבורה (זה נכון לכל המידע שמועבר ביניכם ובין הרשת), sysadmin משועמם בחברה שמאכסנת את הדואל, security לקוי בכל אחת מתחנות־הביניים של הדואל או באחת מאפליקציות של היוזרים שבקצה (מישהו אמר Outlook?) או אנשים שיקחו את המידע שלכם בכוח - כל אלה מאיימים על הפרטיות. הפתרון הוא להצפין, כשלמי שאתם מתכתבים איתו יש את ה"ידע הטכני" המתאים, והמידע מצריך הצפנה (לדעתי הכל מצריך הצפנה, אבל מבחינת המציאות זה לא אופציה - חסרה המודעות בציבור הלא־הארדקור־גיקי, כלים שהם ממש נוחים ותאימות בין מימושים של אלגוריתמי־הצפנה); PGP הוא פתרון די טבעי: יעיל, נפוץ וכנראה קשה לפיצוח (אם כי לאילן שמעוני יש ספקולציה שאומרת שלמשטר של ארצות־הברית יש כבר יכולת יעילה לפצח את ה־RSA**).
** אגב RSA (ראשי־תיבות של שמות המשפחה של Ron Rivest, Adi Shamir, Len Adleman), נתקלתי בעדי שמיר פעמיים בשנה אחת.
פעם אחת היתה כשעברתי על תרגילים מוחזרים במיתוג, ונתקלתי בשם שלו (שלה?) על אחד התרגילים. הציון שעל אותו תרגיל לא היה מזהיר, למתעניינים; כנראה שהוא חזק יותר בקריפטוגרפיה מאשר בלוגיקה דיגיטלית-בוליאנית ומערכות־מחשב...
הפעם השניה היתה בקורס "מבוא לניתוח תבניתי של הלשון" (כלומר, ערן), כשהוא (או היא) הופיע ברשימת־התלמידים שערן הקריא בתחילת השנה כדי לקשר שמות (מסמנים) עם האנשים (מסומנים). מיותר להגיד שההקראה של השם הזה העלתה את רמת־העירנות שלי פלאים...
anyway, נחזור ל־Gmail ו־BiDi. הפתרון ממש פשוט, טריוויאלי, אבל כרוך במעט סרבול. כל מה שצריך לעשות הוא לשנות את האטריבוט ishtml של ה־form המתאים ל־1... הדרך הקלה ביותר לעשות את זה היא להשתמש בסקריפט הפשוט שמופיע כאן, או ב"פורק" שלי לקוד, שחוסך את הצורך בשינוי ידני של הערך (הרי ברור שאם אתם מפעילים את הסקריפט, תרצו לשנות את הערך מ־0 ל־1). כל מה שצריך לעשות זה ליצור bookmark שהסקריפט הוא הכתובת שלו, ולהפעיל אותו לפני ששולחים את המייל, כשה־browser מפוקס על החלון של ההודעה.
אז עכשיו ההודעה נשלחת ב־HTML, במקום ב־plain text. צריך לפתור שתי בעיות:
- ב־plain text, בכל ה־encodings, יש סימן מיוחד שמוצג על המסך כשבירה של שורה. ב־HTML ה־browser מתעלם מהסימן הזה. במקום סימן שמהווה חלק מסט־התווים, ב־HTML יש שימוש בתג, </br>, שמסמן שבירה של שורה. לכן, בסוף כל פסקה צריך להוסיף עכשיו "</br>".
אם אתם משתמשים ב־Vim, אפשר לכתוב את הטקסט כמות־שהוא, ולבצע החלפה אוטומטית בעזרת ההחלפה "s/$/<br\/>/g%:" ב־command mode. - Ok, אז יש לנו הודעה ב־HTML. איך זה עוזר לנו לשנות את הכיווניות? הא! פשוט מאוד, מוסיפים <"div dir="rtl> בתחילת ההודעה, ו־<div/> בסופה, והטקסט שבין שני התגים, הפותח והסוגר, יהיה בכיווניות RTL.
זהו, עכשיו צריך ללחוץ על ה"Send".