𓏞מילים דיגיטליות

מכותבים:

• גילה בן־הר, מנכ״לית מטח
• סיגל עצמון, מנהלת תוכנית „נחשון” של מטח, לקידום מצוינות בפריפריה באמצעות חונכות וירטואלית
• שלומי נמיר, מנהל צוות רכזים בתוכנית „נחשון”
• מרים דרמוני-שרביט, מנהלת היחידה לאזרחות ודמוקרטיה במטח
• מרינה משל, החונכת שאוימה בפיטורין
• העמודים של תוכנית „נחשון” ומטח בפייסבוק
• מאן דהיא (אפשר ורצוי להעביר את המכתב לאנשים שזה יעניין אותם; תודה ☺. הד ציבורי יכול לגרום למעסיקים לחשוב פעמיים לפני שהם בוחרים בדרך התנהלות כמו זו)

שלום רב,

שמי יודה רונן. אני ילידת שנות ה־80; בילדותי התעשרתי כסוחר בים וצברתי נקודות במשחק „בונוס”. יש למטח (ר״ת „המרכז לטכנולוגיה חינוכית”) אצלי מקום מיוחד בילדות…

לכן, התעצבתי מאוד לראות את הכתבה הזאת מלפני כמה ימים. זאת דוגמה, אחת מני רבות מדי, לקשיים בהם נתקלים אנשים טרנסג׳נדרים בחברה אשר בנויה על סדר מגדרי דכאני (ציס־הטרו־סקסיסטי פטריארכלי).
(עבור הקוראים: פרטים נוספים תוכלו לקרוא כאן באנגלית).

הן מהזימון שנשלח למרינה וצילומו הופיע בכתבה („[…] הננו שוקלים את הפסקת ההתקשרות עימך, בשל חריגה מגבולות תפקידך […]”) והן מתגובתכם לכתבה (לשונה: „היותה של החונכת טרנסג׳נדרית הייתה ידועה למטח לפני שהחלה ההתקשרות איתה. הטענה כאילו זו הסיבה שבגללה נשקלת הפסקת ההתקשרות, מופרכת לחלוטין. היא זומנה לשימוע לאחר שהתברר כי שוחחה עם תלמידים שחנכה בנושאים שבהם אין לה שום הכשרה, תוך חריגה בוטה ממסגרת התפקיד”), נראה שהאיום על המשך עבודתה של מרינה נעוץ במילים „חריגה מגבולות/מסגרת התפקיד”.

לכאורה, על־פניו ובהסתכלות שטחית (ויש שיאמרו, מִתממת), מדובר בסיבה הנראית כלגיטימית וכזו שמתייחסת לכל העובדים באופן שוויוני ואינה נוגעת להיותה של מרינה טרנסג׳נדרית. נבחן את הסוגיה משני כיוונים, ונראה את חוסר הצדק, חוסר השוויוניות וחוסר החינוכיות המשתקפים כאן:

• כיוון אחד הוא הכיוון החינוכי ושאלת „מסגרת התפקיד” של חונך. הטענה כי על החונך להמנע מלהיות דמות חינוכית־ערכית ולא לחרוג כלל מהוראת החומר הנלמד, לא רק שהיא פסולה לדעתי מבחינה חינוכית, אלא היא גם מתעלמת מהמרקם החברתי הנוצר בתהליך הלמידה, בוודאי כאשר מדובר בלימוד אינטנסיבי של בני־נוער מקבוצות מוחלשות, עבורם אני בטוח שלמפגש מתמשך, גם אם דרך מסך המחשב, עם אדם שמטרתו בכך (מלבד להתפרנס) היא לעזור להם לפרק את ההחלשה אותה הם חווים מכיוונים רבים בחייהם יש משמעות אישית עמוקה.
  בחברה בה קיים לחץ מתמיד להתנרמלות מגדרית ומינית, החל מינקות ולאורך כל החיים, בחברה המושתתת על נורמה דכאנית המחלקת אנשים לפי מגדר וּמַבְנָה מערך תפיסות מְבַדֵּל מגדרית, עמידה ערכית של דמות חינוכית מחוץ לארון, בלא בושה ובסירוב לבושה ולהסתרה ולהתנרמלות, היא מעשה חינוכי מהמעלה הראשונה. כדבריה של מרינה, „כולם צריכים לעודד את היציאה מהארון של המורים כלפי התלמידים, גם בשביל שמורים לא יתביישו בעצמם וגם שתלמידים לא יתביישו בעצמם”. הציפיה ממנה להסתיר, לשתוק, להעמיד פנים „נורמליוֹת” ולשמר בכך את ההיררכיה המגדרית היא מעשה דכאני, אנטי־חינוכי ומחפיר בפני עצמו.

  בהקשר זה, החינוכי, עולה גם עניין ה„הכשרה” הנדרשת לכאורה כדי להוות דמות חינוכית עבור בני־נוער (בנוסח הזימון: „[…] דיונים בנושאים חברתיים […] ואין לך את ההכשרה הנדרשת לכך […]”; בנוסח התגובה לכתבה: „[…] שוחחה עם תלימים שחנכה בנושאים שבהם אין לה שום הכשרה […]”). האם אתם באמת סבורים שדרושה לאדם הכשרה פורמלית, מלבד להיות אדם טוב ורגיש, כדי לשוחח על חוויותיו, חייו ואישיותו? האם אין כאן דוגמה לפחד המכוער והרוֹוח מעיסוק כנה, ישיר ופתוח במיניות ומגדר, כזה העלול לערער חו״ח על הסדר הקיים?

• כיוון אחר הוא שאלת הסטנדרט האחיד, והיעדרו כאן למרות קיום מצג־שווא שלו כקיים.
  אפשר לחלק את הדיון לשני תת־סוגיות:
  • אני מניחה שאם אשה ציסג׳נדרית היתה נשאלת, לדוגמה, שאלה לגבי הבת־מצווה שלה והיתה עונה בכנות, לא היתה לה סיבה לחשוש למקור פרנסתה. אם חונך/ת ציסג׳נדר/ית היו עוסקים בעניינים הקשורים למגדרם, בין אם כחלק עקיף של הלימוד ובין אם בשיחת־חולין המתקיימת ביניהם ובין התלמידים (והרי מתקיימות שיחות־חולין בנושאים שונים תדיר בין חונכים/מורים/מבוגרים וילדים/בני־נוער, וראוי שיתקיימו), אני בספק האם היחס אליהם היה זהה; ר׳ הדוגמה שבהמשך, הלומדה העוסקת (גם) במגדר, אך באופן המשמר את היחסים הרוֹוחים, הפטריארכליים.
  • סוגיה אחרת היא סוגיית השינוי (transitioning באנגלית). אם חונך היה נשאל על שינויים אחרים, הנחשבים נורמטיביים יותר (אפילו מעבר לתזונה צמחית, שינוי שעושים חלקים הולכים וגדלים באוכלוסיה אך עדיין נמצא בשולי הנורמטיביות), אותם הוא חווה/יוצר ועונה, אני מעריךה שלא הייתם מאיימים עליו בפיטורין. כך גם אם לדוגמה אם חונך היה משוחח על ניתוח שעבר (כל עוד לא מדובר על ניתוח לשינוי מין, ירחם האל הטוב!…).

  שתי הנקודות האלה מהוות דוגמאות לטרנספוביה, גם אם מסוג מוחצן פחות מאשר סירוב ישיר להעסקת אדם טרנסג׳נדר (כאן מדובר ביחס שונה לאנשים ציסג׳נדרים וכאלו שאינם, בהגבלתם של האחרונים ושל העיסוק בתחומים הנוגעים לחייהם ביחס לראשונים).

בהקשר של מקומו של המגדר בחיינו ובלימוד, אני רוצה לסטות לרגע לדוגמה מלומדה של מטח משנות התשעים, העוסקת בתחום המנותק ממגדר באותה מידה שבה מתמטיקה מנותקת ממנו, אופטיקה. הלומדה נקראת „הנסיכה והעדשה”, וזה נוסח ההוראות שלה ככתבן וכלשונן (המלצתי החמה היא לראות את הסרטון המעולה הזה של הפמיניסטית וחוקרת המדיה אניטה סרקיזיאן, העוסק ב־trope „העלמה במצוקה” במשחקי־מחשב):

היה הייתה טירה קסומה בממלכת האור. בטירה גרה הנסיכה אורלי, אשר יותר מכל אהבה אור.
יום אחד השתלטו על הטירה כוחות החושך, הידועים בשם בלי-אור.
כוחות הבלי-אור החשיכו את הטירה ונלחמו כדי להחשיך את הממלכה כולה וכדי לכבוש אותה.
את הנסיכה אורלי הם כלאו בצריח הטירה.
הידיעה הגיעה לאוזניו של ליאור, הנסיך האמיץ.
בלי לחשוב פעמיים דהר ליאור לעבר הטירה, כדי לשחרר את אורלי.
בדרך פגש את הפייה אורסולה.
הפייה הזהירה אותו כי כוחות הבלי-אור חמושים בפנסים מיוחדים, אשר אלומת האור שלהם מסוכנת מאוד!
היא יעצה לו להיעזר בחפצים שונים שימצא בטירה, כדי להתגונן מפני אלומת האור וכדי לחסל את כוחות הבלי-אור.

הוראות הפעלה

כדי לשחרר את הנסיכה, על הנסיך לעבור בשבעת החדרים של הטירה. בכל חדר נמצאים כוחות הבלי-אור.

[…]

אני שואלת את עצמי, מה הלומדה מלמדת יותר, אופטיקה או תפקידי מגדר…
כל עוד העיסוק במגדר הוא נורמטיבי, משמר את הסדר הקיים, הדברים עוברים בדרך־כלל אפילו מבלי ששמים לב אליהם: הנורמה היא שקופה.

לסיום, אני רוצה להזכיר לכם את נוסח החזון והשליחות של מטח, בתקווה שתלכו לאורו (ההדגשות שלי):

חזון
לקדם את החינוך בישראל ולהעניק לכל תלמיד הזדמנות ללמוד בסביבת למידה מתקדמת, המשלבת טכנולוגיה ופדגוגיה עדכניות ועשירה בתוכן איכותי — סביבת למידה שתציב את התלמידים בחזית הידע ותכין אותם למאה ה־21 כאזרחים תורמים מבחינה יצרנית, ערכית וחברתית.

שליחות

• קידום הישגים וטיפוח מצוינות במאה ה־21
• יצירת הזדמנויות שוות לכל ילדי ישראל
• שימור והחייאה של נכסי תרבות ישראל וקידום ערכי הדמוקרטיה בעידן המידע

המקרה ומכעיס אף יותר לאור העובדה שנראה שהאיום על המשך עבודתה של מרינה אינו תוצאה של תלונה כלשהי שהוגשה אליכם, אלא יוזמה שהיא כולה שלכם, דבר שגורם לי לתמוה על מקומה של הטרנספוביה, גם אם הפחות־מוצהרת כאמור, כאן. מהכתבה עולה כי מדובר בחונכת מעולה, כך שאפילו אי־אפשר היה לטעון שמדובר בנסיון לפטר אותה על בסיס תפקודה.
תקוותי היא שיוסר האיום על עבודתה של מרינה ושתשכילו „לרדת מהעץ שטיפסתם עליו” ולהיות האנשים הנאורים שאני משערת שאתם רואים את עצמכם כמותם.

בברכת חירות ושוויון לכל, בתקווה לפירוק הסדר המגדרי והכלכלי־קפיטליסטי הנוכחי במהרה,
 יודה רונן

נ.ב. המכתב הזה הוא מכתב פתוח, ברוח של שקיפות וכנות. גם תגובתו של מטח (בתקווה שאכן תישלח), או אי־תגובתו (לאחר כחודש), תפורסם באתר זה.
תוכלו לענות לי בתגובה לדואל אותו קיבלתם, או בתגובה כאן.