𓏞מילים דיגיטליות

היום בצהריים אילאיל (½5) ואני שוחחנו. אני כבר לא זוכר על מה בדיוק דיברנו כשאילאיל הציגה, ללא הקשר, רעיון שהיה לה לצורה של אותיות שנכתבות בזיגזג. אמרתי לה שאפשר בקלות להגשים את הרעיון שלה וליצור פונט ממוחשב, שיהיה אפשר לכתוב בו כל דבר בעברית.

ניגשנו לעבודה (לא בלי מוזיקה, כמובן). אילאיל ציירה כל האותיות לפי הרעיון שהיה לה על נייר. חשבתי שיהיה כדאי לעבוד עם נייר משובץ כדי שיהיה קל יותר לשמור על אחידות צורנית; לכתוב עליו בעפרון התברר כרעיון בעייתי מבחינה טכנית, כי לא היה טריוויאלי עם הצילום הצ׳קמייקה שעשינו אחר־כך להפריד את האותיות מהמשבצות. אז אחרי שאילאיל ציירה את כל האותיות מאל״ף ועד ת״ו, ואת הסופיות, אבל ויתרה בסוף על סימני־הפיסוק (חינוך טוב, כידוע, מתחיל בללמד להבחין בין גרש, גרשיים ומירכאות ולדעת לכתוב מקף עברי…), הגיע השלב של הדיגיטליזציה.

אותיות א׳–פ׳

אותיות ס׳–ת׳ + סופיות

צילמנו את הדפים במצלמה שבפלאפון. אחרי שהסתבכתי עם להעביר את התמונות דרך הבלוטות׳, מצאתי פתרון אחר, שהצחיק את אילאיל (ובצדק…): לשלוח את התמונות לתיבת הדואל שלה (אילאיל@מיליםדיגיטליות.רשת; אתם יכולים לכתוב לה לשם תגובות על הפונט ☺). אז התמונות טיילו מירושלים לקצה העולם ובחזרה, ובסוף הגיעו למחשב. כאן השתמשנו פרוצדורה טכנית קצת מייגעת שאני בטוח שאפשר לייעל. מצד שני, אילאיל נהנתה לעשות גם את הצד הזה, כשהסברתי לה על מה ללחוץ בכל נקודה ומה כל דבר עושה. השלבים הם ככה, אות־אות:

• בגימפ גזרנו כל פעם מלבן מסביב לאות, חתכנו, העברנו לשחור־לבן בעזרת הכלי sojlo (כן, הגימפ שלי באספרנטו. אני לא רואה סיבה שיהיה באנגלית מודרנית; בשבילי עברית, סקסונית מערבית, ולשית, אספרנטו וכד׳, תודה).
• אחר־כך ניקינו ארטיפקטים על־ידי זה שבחרנו את האות בעזרת ה־svaga elektilo (אילאיל מאוד אהבה את זה שזה שרביט), ואז הפכנו את הבחירה ומחקנו את הבחירה ההפוכה.
• את התוצאה המעובדת שמרנו כקובץ ביטמפי, שאותו הזנו לתוכנה Potrace, שעשתה את הקסם של להעביר תמונה לא־וקטורית לתמונה וקטורית (תעיפו מבט על זה, זה מדהים).
• את הקובץ הווקטורי יבאנו ל־FontForge, וסידרנו פחות או יותר את הריווח בין האותיות (ל־kerning עדיין לא הגענו… ☺).

אחרי כמה אותיות לאילאיל כבר נמאס קצת מהמלאכה המפרכת, והיא גם היתה צריכה לעשות דברים של ערב, אז השלמתי את האותיות שנשארו וייצאתי לקובץ אופןטייפ. אתם מוזמנים להוריד את התוצאה מכאן ולנסות לבד; הקבצים מאוכסנים ב־GitHub של אילאיל, שפתחנו פעם כדי שהיא תוכל לחלוק את המכונות שהיא בונה ב־TIM ו־Toons עם העולם. כך זה נראה:

מאל״ף עד ת״ו

הדבר הראשון שאילאיל כתבה, „אני אואבת את אמא”

מה שמקסים במיוחד בכל העסק הזה (מלבד הפונט, שבעיני מקסים בנאיביות שלו…) זה ההתרגשות של אילאיל. ליוויתי אותה מהשלב של הרעיון שהיא חלקה איתי ועד לשלב האחרון של הביצוע שלו. לפני שהיא הלכה לישון היא שאלה מי יצר הכי הרבה פונטים. אמרתי לה שלגבי הכי הרבה אני לא יודע, אבל אני יודע שאת רוב הספרים והעיתונים בעברית היום מדפיסים בעזרת מספר מצומצם של פונטים שעוצבו לפני שנים רבות. כשהיא הבינה שהיא בעצם עיצבה את הפונט העברי הכי חדש בעולם (אלא אם כן מישהו עיצב משהו מאוחר יותר באותו הערב…), העיניים שלה זרחו. זה נורא יפה גם לראות את התהליך ואת העשיה המלאה של אילאיל גם בצדדים היצירתיים וגם בצדדים הטכניים האפורים, וזה גם נורא יפה לראות את זה שמבחינתה זה הכי ברור בעולם שאת התוצאה מעלים לאינטרנט כדי שכל אחד יוכל להשתמש בה (היא מכירה את זה הרי מהצד השני, המקבל). זאת תרבות חופשית במיטבה, בצורה הכי ברורה־מאליה אצל ילדה בת ½5.

לפני שהיא נרדמה, הטיפוגרפית הצעירה כבר תכננה את הפונט הבא ☺