⚠ שימו לב!

הדף שאתם קוראים לקוּח מארכיון האתר „מילים דיגיטליות”.
לאתר במתכונתו החדשה לחצו כאן.

לא יורים, לא דומעים
‎2010·08·14‏

פאשה אמר לי פעם שכבר אין כמעט בלשנות בבלוג, ויש אקטיביזם. נו, הנה עוד פוסט לא בלשני…

ביום שישי השתתפתי בסיור ובהפגנה באלולג'ה (الولجة, il-walaǧa). כדאי לקרוא את המינידוח של אונר"א, את ה־fact sheet של הוועד הישראלי נגד הריסת בתים את הערכים בוויקיפדיה ולהסתכל כאן; אין טעם שאכתוב כאן שוב דברים שכבר נכתבו.

תקציר: אלימות זה איכסה. גז מדמיע זה איכסה, ומגעיל, וכואב, ושובר את הגוף לכמה דקות אבל לא את הרוח. בואו בשבוע הבא.

לחסרי־הסבלנות: ישר לשלט להכנה עצמאית; ישר לתמונות.

נו, אז היית בהפגנה, so. אמנם זאת לא הפעם הראשונה שדברים כמו זה קורים (לי כן), ולצערי הרב גם לא הפעם האחרונה, אבל חשוב שדברים כאלה ישמעו (מלבד זה שכתיבה עוזרת…).
יש אנשים שמצלמים סטילז, יש שמצלמים בווידאו, יש מי שמתופפים, יש מי ששרים, יש מי שמתלוצצים, יש מי שמשלבים ידיים, יש מי שמכינים שלטים, יש מי שמוציאים את הגרון, ויש מי שכותבים.

טוב, אז מעשה שהיה כך היה. קמתי בבוקר מאוחר מדי, התארגנתי לאט מדי, ודיוושתי במלוא הקצב כדי להספיק להגיע בזמן להסעה. הגעתי פונקט ב־10:20; טוב לדעת שלהגיע באופניים מהגבעה הצרפתית לגן הפעמון בחצי שעה בערך זה אפשרי….

הדרך הטובה ביותר לדעת על הסיור היא להשתתף באחד. אפשר להצטרף לרשימת־התפוצה ולחפש ב־ActLeft.

ההפגנה התחילה מליד המסגד, אחרי שהמתפללים יצאו. המתופפים התחילו לתופף והתחלנו לצעוד. אחד הדברים הראשונים שהבחנתי בהם זה חוסר האיזון המגדרי בין הצועדים מאלולג'ה: כמעט כולם גברים. נו, סולידריות לא מביעים עם הזולת בגלל שהם מלאכים — הם לא — אלא בגלל שהם נמצאים במצב של דיכוי (גם אם הםן עצמןם מדכאימות אחרותים ואת עצמםן; שיתוף־פעולה רק עם אנשים 'מושלמים' משמעותו לפעול לבד, ובעצם גם זה לא; ר' יוחנן ח').
(מנקודה זאת אפשר וכדאי לקרוא במקביל לוידאו הזה:)

הצעדה המשיכה ועצרה ליד בתי־כלא שהיו כלואים בהם כבשים וסוסים, שפחדו מהרעש של התופים. אני מקווה שבפעם הבאה אצליח יותר לגרום לזה שלא יעצרו לידם. (מי אמר 'לא מלאכים' ולא קיבל?). בתי־הכׁלא האלה, על הגדרות שלהם והגבלת החירות הבסיסית של התנועה, לא רק נוראים בפני עצמם, אלא גם מכשירים הגידור של בעלי־חיים מזן הומו סאפיינס (קישורים נוספים: פרדס, וויקיפדיה, שב״י), גם את אלא שכולאים אותם. האירוניה צורבת במיוחד בהפגנה נגד החומה.
המשכנו, קוראים בערבית (סיסמאות שאני מכיר וכאלה חדשות; מעניין לבדוק את זה, את 'מסורת הסיסמאות' במקומות שונים מזווית של אנתרופולוגיה/פולקלור…) ובאנגלית. לא בעברית. היה נחמד, אווירה נחמדה כזאת, קצת פסטיבלית. הכרתי אנשים נחמדים חדשים (וחוק השמאלנים השלובים התאמת שוב). מרחוק ראיתי אנשים לבושים במדים של שוטרים וחיילים, ואת עינו הפקוחה של השב"כ. זה היה צפוי, ויותם אמר שההפגנות עד עכשיו היו ממש רגועות: לא נורו כדורי־גומי, לא נזרקו אבנים או רימונים של גז מדמיע. אז לא פחדתי. עצרנו בסמוך לצומת, בלי להפריע לתנועה. אחד מהתושבים דיבר במיקרופון באנגלית על מה שקורה שם. תושב אחר דיבר בעברית, כדי שגם האנשים שלבושים במדים של חיילים ושוטרים יבינו.
ואז התקרבו אנשים במדי חיילים, לקול קריאות 'חייל, הקשב! חובה לסרב!'. לא שמעתי מה הם אמרו, אבל אחרי זה, מהווידאו הבנתי שהם התׁבריינו שאם לא נלך תוך חמש דקות הם יתקפו אותנו.
הדבר הבא שאני זוכר זה המון אנשים מסתובבים ורצים חזרה אל הכפר, ואני איתם, רץ. שמעתי קולות של פיצוץ, וראיתי רימון של גז מדמיע מתגלגל ממש קרוב לרגליים שלי. זה מפחיד נורא. ואז הרגשתי את העיניים, האף, הפה ומקומות שכנראה נפצעו בגילוח כואבים כאילו שאלפי ווי־מתכת קטנים או ציפורניים מנסים להוציא את הפנים מהמקום. זה כואב like hell.
רצתי רחוק מדי, מרוכז בלהתרחק ולצלם, מכדי להבחין בזה שהבריונים במדים תפסו בכח את אחד המפגינים, עלי, וחטפו אחר מביתו, מאמון, לעיני משפחתו, כמו שאפשר לראות בווידאו.
שוק: לא הורמה אבן, לא הורמה יד. אנשים פֿאקינ עמדו וקראו קריאות עם חרוזים קצת דביליים (במובן החמוד של המילה) ודיברו במגפון, דברים שלא נעימים לאוזן של מדינת־ישראל, הידועה בפסבדונים 'הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון'. מדינת־ישראל, אם כך — בעזרת אלות, רובים, רימוני גז מדמיע, כדורי מתכת מצופים בגומי (שהפעם לא נעשה בהם שימוש); ובהגנה של רכבים משוריינים, קסדות כבדות, מגיני פלסטיק ושכפ"צים מפני אנשים לא אלימים — השתיקה אותם בברוטליות הכי פחות מתוחכמת, כאומרים 'נכאיב להם, הם ישתקו'. Well, זה לא פועל ככה (באופן כללי, אני ממליץ בחום לראות את הווידאו המצויין הזה מההתחלה).
מי שרוצה תמצית של הכיבוש וההפרדה הישראלית, הנה השנקל שלי, מהחוויה האישית הקטנה שלי.

מבחינתי זה יצר אצלי סוג דומה של מחוייבות כמו לשיח' ג'ראח אחרי שהאדון שוטר גנב לי שלט. וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ.

מסקנות לעתיד: להמרח טוב יותר בקרם הגנה נגד השמש ולהביא בנדנה ובצל (אומרים שזה עוזר ללעוס בצל ולירוק).

אז להפגנה הבאה אני מתכוון להביא איתי שני דברים נוספים חוץ מקרם הגנה, בנדנה ובצל:


ועכשיו, לתמונות, כמובטח (כדאי להסתכל גם בתמונות של Activestills):

[gallery link="file" order="ASC" columns="1" orderby="title" size="medium" exclude="499"]

(קרדיט לאייקון של הפוסט: justicewheels. זה רימון של גז מדמיע)

תגים